החלטה בתיק בש"א 8287/07

בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור

בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' שמעוני) בת"א 3809/06, לפיה נקבע כי טענתם המקדמית של המבקשים בדבר העדר סמכות עניינית תידון במסגרת פסק הדין.

כללי

1.       המשיבים הגישו תביעה כנגד המבקשים לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 33 בגוש 30085. המשיבים העלו טענות מקדמיות לדחיית התובענה. בדיון מיום 30.10.07 שהתקיים במעמד הצדדים, קבע בית משפט קמא כי ההכרעה בטענות אלה תבוא במסגרת  פסק הדין.

2.       על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ביום 2.12.07 (בר"ע 3406/07). המשיבים, מצידם, הגישו ביום 23.12.07 בקשה לסילוק על הסף מחמת איחור בהגשת בקשת רשות הערעור. בתגובה, הגישו המבקשים ביום 30.12.07 בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

3.       המבקשים טוענים כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור של יום בודד מחמת טעות בחישוב מספר הימים, וכי הפגיעה באינטרס הצפיות של המשיבים לסופיות ההחלטה עליה מבוקש בקשת רשות הערעור - היא מינימלית ביותר, שכן בא כוח המבקשים פנה לבא כוח המשיבים כשבוע לאחר שניתנה ההחלטה, בבקשה לקבל את העתק כתב התשובה של המשיבים על מנת לצרפו לבקשת רשות הערעור, ולפיכך, היו המשיבים מודעים לכוונתם של המבקשים לערער על החלטת בית משפט קמא. עוד טענו המבקשים כי סיכויי בקשת רשות הערעור טובים מאוד.

4.       המשיבים טוענים כי טעות אינה טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק, וכי מידת האיחור בהגשת הערעור עולה על יום אחד.

דיון

5.     מועד להגשתו של ערעור אזרחי, כמו גם בקשת רשות ערעור, קבועים בחיקוק, ועל כן חובה על המבקש  הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (ר': בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן, כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) לא פורסם).

בעיקרון, נטו בתי-המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין - המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים  בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול  דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר' ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה(2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו.

6.     בענייננו,  מידת האיחור, הלכה למעשה, הנה מינימלית. החלטת בית משפט קמא ניתנה ביום 30.10.07 במעמד הצדדים. המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום חמישי, 29.10.07, ואילו הבקשה הוגשה ביום ראשון שלאחר מכן, 2.12.07. אולם, עצם העובדה שהערעור הוגש באיחור של יום אחד, אינו מהווה, לכשעצמו, טעם להארכת מועד: ראה לעניין זה דברים שנאמרו בבש"א 2058/99 הליכוד תנועה ליברלית לאומית נ' חברת גוש 10857 חלקות 184, 181 בע"מ ואח', דינים עליון נז 256: "באשר לטענת המבקשים כי מדובר באיחור של ימים ספורים בלבד, הרי ההלכה היא כי אפילו איחור קטן ביותר אין בו כשלעצמו להצדיק הארכת המועד" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 897). ויפים לעניינינו דברי המשנה לנשיא ש' לוין בע"א 769/79 מועלם נגד מטא, פ"ד לה(1) 375: "העובדה שהאיחור היה של יום אחד בלבד, אין בה, בנסיבות העניין, כדי להושיע את המשיבים, שהרי כבר נפסק כי... כשדבר המחוקק הוא שהמועד יהיה ארבעים וחמישה יום, לא יוכל בעל דין לצפות לכך, שאם הוא בא עם ערעורו רק ביום הארבעים ושישה, ערעורו יתקבל לרישום."

כמו-כן, אין בטעות, ולו בתום לב, כדי למלא את דרישת קיומו של טעם מיוחד להארכת מועד (ר': בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון, פ"ד מח(4) 872). יחד-עם-זאת, ניתן להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד אם הטעות היא סבירה על פי קנה מידה אובייקטיבי, במידה המצדיקה פגיעה בציפיותיו של בעל הדין שכנגד לכך שההליכים בעניינו יסתיימו (ר': בש"א 443/02 מנהלת הארנונה המועצה המקומית שבי ציון נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2002(1) 275 (2002), רע"א 1656/06 א' גרנד אלקטריק ישראל בע"מ נ' LEGRAND SNC, ניתן ביום 25.7.06).

7.       באשר לטענת המבקשים כי בא כוחם הצהיר במפורש בפני המשיבים ובפני בית משפט קמא על כוונת המבקשים לערער על ההחלטה, ופנה לבא כוח המשיבים על מנת לקבל העתק מכתב תשובתם על מנת לצרפו לבקשת רשות הערעור, אין בה משום היתר להגשת הערעור באיחור, או כדי להקהות מהסתמכות המשיבים על סופיות ההחלטה, שכן הדברים נותרו בגדר הצהרה בלבד, עד שחלף המועד.

8.       לעניין סיכויי הבקשה, טוענים המבקשים שהחלטת בית משפט קמא חרגה מהלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בנוגע למועד מתן הכרעה בבקשה לסילוק על הסף בעילה של חוסר סמכות עניינית. לשיטת המבקשים, הסעד המבוקש בתובענה הוא פירוק שיתוף של זכויות הבניה הקיימות במקרקעין, אולם שאלה זו תוכרע כתוצאה מהכרעה בזכויות הבעלות במקרקעין, אשר אינה נמצאת בסמכות בית משפט שלום אלא בסמכותו של בית משפט מחוזי.

באשר לטענה זו קבע בית משפט קמא כדלקמן: "חלק מהנתבעים העלו בכתב הגנתם טענות מקדמיות לדחיית התובענה הן בשל העדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה והן בהעדר עילת תביעה... בית המשפט סבור כי הטענות שהועלו על ידי ב"כ הנתבעים ראוי שישמעו בשלב בירור התובענה ביום 20.12.07, מועד אשר שוריין לשמיעת כל העדים ללא תצהירי עדות ראשית. בדיון זה מן הסתם יעידו התובעים לגבי זכותם הקניינית הן במקרקעין והן לגבי זכויות הבניה שלגביהן מתייחסת התביעה ובית-משפט יתן את פסק דינו תוך התייחסות גם לטענות שהועלו בדיון זה. מדובר בשאלות עובדתיות ולא רק בשאלות משפטיות וכפי שציינתי ראוי כי תהיה בפני בית המשפט תשתית עובדתית למתן החלטה בטענות שהעלו חלק מהנתבעים".

9.       לסיכום, ולאחר שנתתי את דעתי לסיכויי הערעור, הבקשה נדחית.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום ו' ב אדר ב, תשס"ח (13 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.